פסק דין
רקע
בפניי תביעה קטנה בגין תאונת דרכים מיום 24.4.09. לטענת התובע, כפי שהיא עולה מכתב התביעה, נסע ברכב בבעלותו אחרי אוטובוס בבעלות הנתבעת כאשר באופן פתאומי החליט נהג האוטובוס לעצור ולנסוע לאחור על מנת להיכנס לחניון. לטענת התובע צפר לנהג האוטובוס אולם זה לא שמע את הצפירה ופגע ברכב התובע. התביעה הינה בסך של 12,123 ₪.
הנתבעת מכחישה את האחריות התאונה. לטענת הנתבעת נהג האוטובוס עצר את האוטובוס ואותת על כוונתו להיכנס לחניון, נהג האוטובוס המתין על מנת שהכביש ממולו יתפנה, אז פגע בו רכב התובעת מאחור.
דיון
בכתב התביעה הציג התובע טענה לפיה הוא נהג ברכב, כאשר נסע מאחורי אוטובוס, ואז נהג האוטובוס עצר, ולאחר מכן נסע לאחור ופגע בו. כך נכתב בכתב התביעה:
"ביום זה אוטובוס של חברת סופר בוס נסע בא"ת מודיעין עלית ואני נסעתי אחריו..."
באופן דומה במכתבו לנתבעת מיום 25.4.09 (נ/1) תיאר התובע את התאונה כדלקמן:
"בא"ת של מודיעין עלית הגענו לאזור לפנינו היה אוטובוס "במרחק סביר מאד" האוטובוס עצר ואנחנו אחריו..."
באופן דומה בהודעה על מקרה ביטוח שכתב התובע (נ/2) הציג התובע גרסה כדלקמן:
"אוטובוס סופרבוס מסוג מרצדס נסע בא"ת מודיעין עלית, אנו היינו אחריו, נהג האוטובוס החליט לעצור..."
כלומר, בשלושה מקומות שונים הציג התובע גרסה כתובה לפיה הוא נהג ברכבו ונסע מאחורי אוטובוס, לאחר מכן האוטובוס עצר, החל לנסוע לאחור ופגע בו.
לעומת זאת, במועד הדיון הציגו התובע והעדים מטעמו גרסה שונה בתכלית. גרסת התביעה במשפט הינה שהתובע כלל לא נכח ברכב, אלא אחיו ואביו. כמו-כן, ובכך העיקר, גרסת התביעה בדיון הינה שהרכב חנה בצד הדרך, כאשר הרכב מכובה ומפתחות הרכב כלל לא היו ברכב, והאוטובוס נסע לאחור ופגע ברכב החונה. כך מתאר התובע את הדברים:
"הגעתי לאותו מקום של האירוע, שמתי את הרכב בצד הכביש והלכתי להתפלל. ואחי ואבא שלי היו באוטו. כשחזרתי אחי אמר לי שיש מכה באוטו...."
אחיו של התובע, אשר לפי טענת התובע בדיון הוא שהיה ברכב במועד התאונה העיד כדלקמן:
"הייתי בצידי הכביש, הייתי עם אבא שלי בתוך האוטו. לפתע אני רואה מולי את האוטובוס של סופר – בוס מידרדר לפניי, מה שיכולתי לעשות זה רק לצפור. צפרתי ועד שהבנתי מה הוא מתכוון לעשות, הוא פגע בי. הרכב חנה בצידי הכביש. הרכב היה מכובה, המפתחות היו אצל התובע".
גם אביו של התובע מסר עדות דומה. מעדויות התביעה עולה כי רכב התובע כלל לא היה במצב של נסיעה, והתובע כלל לא נסע מאחורי האוטובוס, אלא הרכב חנה בצד הדרך, כאשר התובע כלל לא היה במקום. גרסה זו המועלית לראשונה בדיון אינה עולה בקנה אחד עם האמור בכתב התביעה ועם האמור בשני מסמכים נוספים שכתב התובע בקשר לתביעה (נ/1, נ/2).
במהלך הדיון אף הוצגה בפניי התובע הסתירה האמורה, ותשובתו הייתה כי כתב התביעה נכתב על-ידי סוכן הביטוח שלו, ומי שחתם עליו היה אחיו.
זאת ועוד, לדברי עדי התביעה באוטובוס כלל לא דלקו אורות הנסיעה לאחור ולא נשמע צפצוף המעיד על נסיעה לאחור. מאידך גיסא, העיד הנהג מטעם הנתבעת, כי האוטובוס הינו אוטובוס בעל תיבת הילוכים אוטומטית אשר כלל אינו יכול להתדרדר לאחור.
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ולאור הסתירה המהותית בין גרסת התביעה כפי שהוצגה בכתב התביעה ובמסמכים הנוספים (נ/1, נ/2) לבין גרסת עדי התביעה במשפט, וכן לאור עדות נהג האוטובוס, אני מעדיף את עדות נהג האוטובוס מטעם ההגנה, ואין בידי לקבל את עדויות התביעה.